הדפיקה החזקה בדלת הקפיצה אותי היות וכולם מצלצלים בפעמון חוץ ממוטי השכן.ניסיתי לברוח מהדלת האחורית אך מוטי היה זריז יותר וחסם לי את הדרך. הוא דחף לי מפתח ליד ושאל אותי מה להביא לי מספרד לשם הוא נוסע לשבועיים. בדרך החוצה עוד הספיק להגיד לי שההוראות המפורטות מחכות לי על המקרר שלו.
זאת לא הפעם ראשונה שהוא נוסע ומשאיר אותי לטפל בגינה ובכלבה. לא הייתי מנסה להתחמק, אם העסקה הייתה כוללת רק את השקיית הגינה, אך עם הכלבה, הסיפור הוא שונה בתכלית. בפעם הקודמת הכלבה עשתה לי את המוות. היות וגודלה הוא כשל מחזיק מפתחות, היא סובלת מחוסר ביטחון עצמי משווע. לא רק זאת אלא שציפי היא בת ארבע עשרה עם בריאות לקויה עם שן אחת מתנדנדת ואחת רקובה. כנראה שזאת הסיבה שהיא התחבאה מתחת המיטה במשך כל השבוע הראשון, למרות כל הפיתויים שהצעתי.
יום יום, שכבתי דקות ארוכות על הרצפה מולה וניסיתי לשכנע אותה לצאת החוצה ולטעום מהנקניקיות המשובחות שהבאתי. ניסיתי גם סלאמי הונגרי ופסטראמה חזה הודו בדבש וכל דבר טוב שמצאתי במעדנייה. עד כדי כך השתדלתי לגוון, שאשתי לא הייתה צריכה לבשל כל אותו שבוע.[פחדתי שהיצור המיקרוסקופי הזה לא יחזיק מעמד בצום שגזר על עצמו.]בשבוע השני נכנסתי ללחץ. ניסיתי להכניס את הנסיכה ציפי לפנסיון צמרת אך אף אחד לא היה מוכן לקחת אחריות על היצור הזעיר הזה. לבסוף לא הייתה לי ברירה אלא להביא לוחש לכלבים עם מוניטין. עוד לפני שראה את הקליינטית הוא לחש לי חמש מאות שקל פלוס מע"מ. אחר כך התלחש עם ציפי כחצי שעה ובסופה בישר לי שהצליח להוציא את ציפי מדיכאון עמוק, מפחד הנטישה.
ובאמת חל שיפור משמעותי אצלה. היא הסכימה לאכול את התבשילים של אשתי שרוסקו במיקסר, והסכימה ללק את שאריות מוס השוקולד של העוגה שאפינו לאורחים. רק דבר אחד העיב על האופטימיות שהשתלטה עלינו והוא שאת צרכיה עשתה בתוך הבית. הריח בבית הסגור היה בלתי נסבל. כבר חשבתי להרים ידיים ולהזעיק את מוטי חזרה לארץ אך אשתי הזכירה לי שכבר יצאתי ממצבים קשים יותר ואכן עוד שיחה קצרה בין הלוחש לכלבה, הסדירו את העניינים. כעבור שבועיים עם שובו של מוטי נשמתי לרווחה משקיבלתי ממנו פח שמן זית משובח, דבר שמעיד על שביעות רצון.
הסברתי למוטי פעמים רבות שאני לא צריך מתנות ושזה מנהג פסול שמכניס את כולם ללחץ. בכל נסיעה עיקר הזמן מוקדש לחיפוש מתנות כי כולם מצפים לתמורה ופה מתחיל חשבון מסובך שאת הנוסחה שלה אף אחד עוד לא פיצח.
אנשים קונים לרוב מתנות רק כדי לצאת לידי חובה, ואז הם קונים דברים בלתי שמישים. מתנה כזאת קיבלתי מחברה שחזרה מסין, שנראתה כמו מטריה קטנה מבד רשת רק בלי המקל. שאלתי חברים למה זה משמש. אחד אמר שזה כנראה מיועד לשים בו גרביים במהלך הכביסה כדי שלא ילכו לאיבוד. אחר חשב שזה מן כובע למישהו שרוצה שיזוף חלקי, מישהי אחרת הייתה משוכנעת שזה אביזר מין כלשהו. ואכן באותו הערב ניסיתי לשלב את האביזר הזה ב"משחק המקדים" כאשר לעצמי יעדתי את תפקיד צייד הפרפרים, הפוגש באקראי נערת כפר תמימה, אך את אשתי זה לא הלהיב במיוחד למרות שבאמת השתדלתי לאלתר. היא אמרה לי שבמיטה זה לא יעיל, אבל בפיקניק בטבע, אפשר לפתור עם זה את בעיית הזבובים שעטים על האוכל.
גם אני בתור נער הייתי שותף למשחק הלא יפה הזה, כאשר לימי ההולדת של הורי קניתי תמיד מתנות שגם אני אוכל ליהנות מהם. למשל לאבא שלי קניתי נעלי כדורסל שלגמרי במקרה התאימו גם לי. לאימי קניתי פעם אולר משוכלל ובפעם אחרת ליום הולדתה הארבעים עשיתי לה מנוי ל"מעריב לנוער". עשיתי זאת תוך כדי הקפדה, להשתמש במתנות הללו רק בימים שהורי לא הזדקקו להם. היום הבת החרדית שלי מחזירה לי באותה מטבע כאשר היא מקפידה לקנות לי לימי ההולדת ספרי קודש .
עכשיו רציתי לסגור חשבון עם מוטי על השבועיים הקשים שחוויתי עם כלבתו המיקרוסקופית. לכן בנסיעה האחרונה להונגריה קניתי פפריקה חריפה במיוחד. עם שובי נתתי למוטי את המתנה והייתי בטוח שאחרי שישתעל שבוע, הוא יבין את הרמז וישחרר אותי מהשמרטפות לתמיד.
במשך ימים ניסיתי להתחמק ממנו אך כעבור שבוע נתקלתי בו בסופר, הוא תפס אותי בחוזקה, נתן לי חיבוק חם ופלט בהתרגשות: "אני לא יודע מה היה בשקית שהבאת כי אני לא קורא הונגרית, אבל זה גמר לי סופית את בעיית הנמלים בבית".
גבי רמני
